מפחד לדחף #20

בעוד שפחד עשוי להיות חלק מהחיים שלנו, לרוב הוא בעיקר בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו ואין לו באמת אחיזה במציאות. זה טבעי לפחד, ברור. אני בעצמי מפחדת מלא. אבל עם הזמן למדתי שברגע שהוא מגיע אליי, הפחד המוכר הזה, אני בוחרת להסתכל לו בעיניים, להיזכר בילדה הקטנה שהייתי שניצחה כל כך הרבה פחדים ולהגיד לו: "ראיתי אותך נשמה, קדימה, תדחוף יחד איתי".

אין לך ממה לפחד!

השבוע לימדתי את אחיינית שלי לרכוב על אופניים. "תמשיכי! את יכולה! תנסי שוב!" אמרתי לה בכל פעם מחדש. וואלה, מצד אחד היא הצליחה, מצד שני תהיתי למה אנחנו, כמבוגרים, לא צועקים את זה לעצמנו בכל פעם כשאנחנו מפחדים לעשות משהו.

כשהיינו קטנים, קיבלנו לרוב מסרים של אומץ מההורים או מהסביבה: "אין לך ממה לפחד!" אמרו לנו שוב ושוב. עודדו אותנו לקחת סיכונים, לדחוף קדימה, לנסות עוד ועוד ולעשות דברים שמפחידים אותנו. וואלה יש מצב שאם יש לכם ילדים קטנים אתם בעצמכם מעודדים אותם ככה בכל פעם מחדש. בואו נודה באמת, לרוב, זה באמת הצליח. למרות שפחדנו לעשות דברים - התמודדנו, ניסינו שוב ושוב והסתכלנו לפחד בעיניים.

עם זאת, איך שלא נסובב את זה, ככל שהתבגרנו, למדנו לפחד יותר ויותר הודות למיליון דברים בערך שלא קשורים אלינו אלא לסביבה. הפכנו להיות מודעים יותר לאחרים והתחלנו לדאוג לדברים שלא היו רלוונטים כשהיינו קטנים כמו כישלון, דחייה, שיפוט ועוד מלא. הפחדים האלה הפכו עם הזמן להיות משתקים ולגרום לנו להימנע מלעשות שינויים או לרדוף אחר הזדמנויות חדשות. עם הזמן, הפחדים התקבעו עד כדי כך שהם מרגישים כמו חלק ממי שאנחנו, מה שמקשה עוד יותר להשתחרר מהם.

"איך שלא נסובב את זה, ככל שהתבגרנו, למדנו לפחד יותר ויותר הודות למיליון דברים בערך שלא קשורים אלינו אלא לסביבה. הפכנו להיות מודעים יותר לאחרים והתחלנו לדאוג לדברים שלא היו רלוונטים כשהיינו קטנים כמו כישלון, דחייה, שיפוט ועוד מלא".

גיבורים על אחרים

עם השנים, אנחנו הופכים להיות "גיבורים" על אחרים. אנו מעודדים את הילדים שלנו, החברים והמשפחה להיות אמיצים ולקחת סיכונים על אף העובדה שאנו בעצמנו נאבקים בפחדים שלנו. אנחנו מעודדים, מקשיבים, מייעצים ובעיקר דוחפים אותם לפרוץ את הגבולות ולהגשים את החלומות שלהם.

עם זאת, כשזה מגיע אלינו, אנחנו מתנהגים אחרת. לעתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו תקועים, לא מסוגלים לקבל את העצות של עצמנו ולעשות את השינויים הדרושים לנו כדי לחיות את החיים שאנחנו רוצים. הפער הזה יכול להיות מתסכל ומייאש, אבל זו גם הזדמנות לצמוח ולהסתכל אחת ולתמיד לפחדים בעיניים.

להסתכל לפחדים בעיניים

פחד הוא רגש טבעי ומשמש תמרור אזהרה לסכנה אפשרית. במובן הזה, פחד הוא חיובי והכרחי להישרדותנו. עם זאת, במהלך החיים הפחדים שלנו מתרחבים ומתחילים להשפיע על היכולת שלנו לעשות שינויים ולרדוף אחר הזדמנויות. אנו נוטים לתת לפחדים הללו לשלוט בנו וכתוצאה מכך לחיות בתחושת החמצה ממה שאנחנו יכולים להיות ולהשיג.

הפחדים שלנו גם מונעים מאיתנו להרפות מדברים שכבר אינם משרתים אותנו. אנו נאחזים במערכות יחסים לא בריאות, בעבודות שאנו שונאים או במצבים שמרוקנים אותנו פשוט כי אנחנו מפחדים לעשות שינוי. הפחד הזה מהלא נודע מחזיק אותנו לכודים במצבים שמזיקים לנו וככל שעובר הזמן יותר קשה להשתחרר מזה.

חיוני להכיר בתפקיד שהפחד ממלא בחיינו, חיובי ושלילי כאחד. פחד יכול לשמור עלינו ולהגן עלינו מפני נזק, אבל הוא גם יכול לעכב אותנו מלהגשים את מלוא הפוטנציאל שלנו. על ידי התמודדות עם הפחדים שלנו ועבודה דרכם, נוכל להתחיל לשחרר את האחיזה שיש להם ולהשתמש בהם ככלי שדוחף אותנו קדימה.

"הפחדים שלנו גם מונעים מאיתנו להרפות מדברים שכבר אינם משרתים אותנו. אנו נאחזים במערכות יחסים לא בריאות, בעבודות שאנו שונאים או במצבים שמרוקנים אותנו פשוט כי אנחנו מפחדים לעשות שינוי".

מפחד לדחף

במקום לאפשר לפחד לשלוט בנו, אנו יכולים לתת לו פרשנות חדשה ולהפוך אותו מפחד לדחף. כאשר אנו מסוגלים להתמודד עם הפחדים שלנו ולחקור את הסיבות מאחוריהם, אנו יכולים להתחיל להבין את מטרתם בחיינו, ללמוד מהם ואפילו להיעזר בהם.

על ידי התבוננות כנה ושאילת השאלות הנכונות, נוכל להפוך אותם למקורות יקרי ערך של תובנות ומוטיבציה ולנקוט בצעדים הדרושים על מנת להתגבר עליהם. כאשר אנו מסתכלים עליהם כחלק טבעי מתהליך הצמיחה, אנו יכולים להתחיל להשתמש בהם ככוח מניע לדחוף אותנו אל מעבר למגבלות שבראש שלנו ואל טריטוריות חדשות של התפתחות אישית ומקצועית.

ככל שמדובר בשינויים בחיים, פחד יכול להיות הדלק שאנחנו צריכים על מנת להתחיל לצעוד בכיוון שאנחנו רוצים. הבשורה הטובה היא שהוא לא ייעלם מחיינו אלא כאן כדי לשמור עלינו. הבשורה היותר טובה היא שאנחנו אשכרה יכולים לתת לו יד ולהסכים לו לדחוף אותנו קדימה. אין לנו מושג שמץ של מושג לאן הוא יכול לקחת אותנו ומהניסיון שלי? הוא לוקח אותנו רק, אבל רק, למקומות המדויקים לנו.

אל תתפשרו, תדייקו,

יונה.