להפסיק להיאבק ופשוט לקבל #10

הלחץ להיות כל הזמן פרודוקטיביים וממוקדי מטרה יכול להיות חונק במיוחד כשאנחנו מרגישים תקועים וחסרי מוטיבציה. האמת? זה כל כך מתסכל ולרוב נראה שמשהו מקולקל אצלנו במערכת. הקטע המעצבן שהרגעים האלה תמיד מגיעים עם השאלה: "מה זה אומר עלינו?". הבשורה הפחות טובה היא שזה פשוט חלק מאיתנו, הבשורה היותר טובה היא שאפשר להתמודד עם זה טוב יותר: להפסיק להיאבק ופשוט לקבל.

שיט, זה תקוע

כולנו היינו שם. ההרגשה הזו של להיות תקועים וחסרי מוטיבציה. י'אללה כמה שזה מתסכל. קל לחשוב שאנחנו צריכים להיות כל הזמן בעלי מוטיבציה או השראה. מרוב שאנחנו רודפים אחרי המצבים האלה, אנחנו שוכחים שהמצבים הרגשיים שלנו כוללים גם את אלה שפחות נוח לנו איתם. נעים מאוד, האישיות שלנו.

מי לא מכיר את זה? הסיטואציה הזאת שאנחנו רוצים לעשות משהו או עושים בפועל ופתאום מגיע מחסום פנימי שגורם לנו להרגיש תקועים ופשוט משהו לא זורם לנו. מאותו רגע, אנחנו יוצאים למאבק אמיתי בינינו לבין עצמנו על מנת להמשיך באותה הדרך. הרצון שלנו להיאבק במצבים האלה גורם לנו לתסכול מטורף וברוב המקרים, לא רק שזה לא מקדם אותנו לעבר המטרה אלא גובה מחיר נפשי ופיזי לא קטן.

המאבק המתמיד הזה יכול להוביל לתסכול, בזבוז אנרגיה ותחושת כישלון. מעבר לכך, למאבק נלוות מחשבות כמו "מה זה אומר עלינו" וברוב המקרים הוא מוביל לרגשות של כעס וטינה כלפי עצמנו. כאשר אנו נלחמים ללא הרף נגד המצב, אנו עשויים להתחיל להאשים את עצמנו על כך שלא הצלחנו לדחוף לעשייה. האשמה עצמית זו יכולה להפוך למעגל של דיבור עצמי שלילי והתנהגות שלילית שרק מחזקים את המאבק ומקשים על השחרור.

"הרצון שלנו להיאבק במצבים האלה גורם לנו לתסכול מטורף וברוב המקרים, לא רק שזה לא מקדם אותנו לעבר המטרה אלא גובה מחיר נפשי ופיזי לא קטן".

וולקאם: ממאבק לקבלה

הבשורה ה"פחות טובה" היא שהמאבקים האלה תמיד יהיו חלק מאיתנו ונפגוש אותם לא מעט במהלך החיים. הבשורה היותר טובה היא שאפשר פשוט לשנות את הדיסקט ובמקום לפגוש את המאבק ולריב איתו כדאי לזהות אותו, לפתוח את הדלת, להגיד לו יפה שלום ולקבל את זה שהוא הגיע לבקר. וולקאם.

המאבק הזה הוא לא משהו שיש לחשוש ממנו או להימנע ממנו ולמעשה הוא חלק טבעי מהחוויה האנושית והגיע פשוט לדייק בנו משהו. כולנו חווים רגעים שבהם אנחנו מרגישים שאנחנו לא במיטבנו והמפתח לשחרור הוא ראשית לקבל את זה ולהבין שזה בסדר. חשוב להבין שהתחושות הללו הן חלק ממגוון רחב של תחושות טובות יותר ופחות טובות וכמו כל תחושה והרגשה שלנו - חשוב לזכור שכולן זמניות וחולפות.

כשאנחנו מזהים את המאבק, זה הזמן לעצור ולבחון את המצב. אנחנו יכולים לנסות להבין את הסיבה העיקרית שאנחנו תקועים או להניח את הסיבות ולקבל את העובדה שזאת הסיטואציה כרגע. כן, ככה פשוט. בלי כותרות או הגדרות על מה זה אומר עלינו. על ידי זיהוי והבנה של המצב, נוכל להתחיל לשחרר את המתח, התסכול והייאוש הנלווים. לא מדובר בויתור או בכניעה, אלא בהכרה במצב ובאפשרות לתת לעצמנו את הזמן לעבור אותו.

על ידי קבלת המאבק ופתיחת הדלת אליו, נוכל להפוך אותו ממקור של תסכול ושליליות - להזדמנות לגילוי עצמי וצמיחה. נתנהג בחמלה כלפי עצמנו ונכיר בכך שאנחנו לא יצורים מושלמים וזה בסדר. התרגול של זיהוי המאבק והניסיון שנצבור עם הזמן יאפשרו לנו להתמודד טוב יותר, לצאת מזה מהר יותר ולהפוך את המאבק ללמידה, לחיזוק החוסן המנטלי ולקבלה עצמית אמיתית.

"המאבק הזה הוא לא משהו שיש לחשוש ממנו או להימנע ממנו ולמעשה הוא חלק טבעי מהחוויה האנושית והגיע פשוט לדייק בנו משהו. כולנו חווים רגעים שבהם אנחנו מרגישים שאנחנו לא במיטבנו והמפתח לשחרור הוא ראשית לקבל את זה ולהבין שזה בסדר".

להוריד את כפפות האגרוף ולהתקדם

לאחר שקיבלנו את המצב בהבנה, חשוב להתקדם. להתקדם לא אומר בהכרח לקבוע תוכנית או אסטרטגיה חדשה אלא להתקדם לכיוון המטרה המרכזית שהיא ההרגשה שלנו. אימוץ התהליך פירושו התמקדות בעצמנו ולא במשימה. במקום להיאבק נתחיל לשאול: איך אנחנו גורמים לעצמנו להרגיש טוב יותר?

השאלה הזאת עוזרת לנו לשלוט במצב ולהרפות מהמצב המתסכל. זה מאפשר לנו להתמודד בגישה מודעת, למצוא תחושת רוגע ולהתקדם באנרגיה מחודשת. ההתמודדות יכולה להיות כרוכה בנקיטת צעדים קטנים יותר לעבר אותה המטרה או לחילופין לשחרר ולעשות משהו אחר שעושה לנו טוב. לא, אני לא מדברת על בריחה או ויתור עצמי אלא על החלטה מודעת ושקולה שזאת הדרך שיכולה לקדם אותנו ושתחזיר אותנו מלאים יותר ומפוקסים יותר.

חשוב לזכור שלכולנו יש את מנגנוני ההתמודדות הייחודיים שלנו ובכל פעם שנתרגל יותר, זמן ההתמודדות עם המאבק יהיה קצר יותר. יותר מכך, המתקדמים שבינינו יוכלו לזהות שכבר לא מרגישים מאבקים שבעבר היו רגילים אליהם. הללויה!

אז נכון, לא אמרתי שהמאבק הזה יעלם לחלוטין, מה לעשות – אלה החיים. אני כן אומרת שברגע שנדע לפתוח לו את הדלת ונכיר בו כחלק מדיירי הרגשות המתגוררים אצלנו, נהפוך אותו לכלי שהגיע לדייק אותנו. הוא יזכיר לנו שהכל זמני, שזה בסדר להקשיב לעצמנו, שאנחנו מסוגלים להתגבר על אתגרים ומעבר לכך, יאותת לנו על שינויים הכרחיים. תורידו את כפפות האגרוף וקבלו אותו באהבה. אל תשכחו שכמו כל דבר בחיים, גם זה יעבור.

אל תתפשרו, תדייקו,

יונה.