ואם כולם יקפצו מהגג, גם אתם תקפצו? #13

השאלה הזאת מצחיקה בהתחשב בעובדה שלאורך השנים מלמדים אותנו ללכת עם העדר ולא לשאול שאלות. מנטליות העדר היא מלכודת מסוכנת שקשה להימלט ממנה. הדרך להשתחרר היא ללמוד לחשוב בביקורתיות, לסמוך על האינסטינקטים שלנו ולדבר על מה שאנחנו מאמינים. זה מסע שדורש אומץ אבל אין מחיר להיות הבעלים הבלעדיים של המחשבות, הרגשות והפעולות שלנו.

אל תשאלו שאלות

מגיל צעיר מלמדים אותנו להיות חלק מקבוצה ולא להטיל ספק בדברים. כתוצאה מכך, רבים מאיתנו למדו לא לשאול שאלות - לא בגלל שהאמנו בהכרח למה שנאמר אלא בגלל שרצינו להשתייך. תופעה זו ידועה כמנטליות עדר והיא מתרחשת כאשר אנשים מאמצים את האמונות וההתנהגויות של הסובבים אותם מבלי לפקפק אם הן רציונליות או נכונות. אנו מאמינים שאנו מקבלים החלטות עצמאיות, אך במציאות, אנו רק עוקבים אחרי ההמון.

חשיבה עדרית גורמת לרוב לאובדן החשיבה הביקורתית והאינדיבידואליות כאשר אנשים הופכים לחלק מקבוצה גדולה יותר הפועלת על בסיס מערכת אמונות משותפת. אפשר לראות את זה בכל היבטי החיים, החל ממפגשים חברתיים דרך קבלת החלטות, דיונים פוליטיים ועד המדיה החברתית. הפחד להיתפס כשונה יכול למנוע מאיתנו לשאול שאלות. הלחץ החברתי להתאים "לרוב" יכול להיות מכריע כשאנחנו מרגישים שאנחנו "היחידים" שמפקפקים בקו המקובל. אנשים נוטים לעקוב אחר הדעות והפעולות של בני גילם או עמיתיהם למקצוע, ללא קשר לאמונותיהם האישיות.

אחת הסכנות במנטליות העדר היא שהיא עלולה להוביל לקבלת החלטות לא רציונלית. אנו מושפעים מרגשות ודעות של אחרים במקום לבסס את ההחלטות שלנו על היגיון ועובדות. אנו עשויים גם להתעלם משלטי אזהרה או דגלים אדומים, בהנחה ש"כל השאר עושים את זה" או "כולם חושבים שזה בסדר". זה יכול להוביל לתוצאות חמורות, הן באופן אישי והן כחברה.

"אחת הסכנות במנטליות העדר היא שהיא עלולה להוביל לקבלת החלטות לא רציונלית. אנו מושפעים מרגשות ודעות של אחרים במקום לבסס את ההחלטות שלנו על היגיון ועובדות".

זה קורה לכולם

חשיבת העדר אינה מוגבלת לאדם ה"ממוצע". גם כאלה שרואים עצמם "מתקדמים" ו"משפיעים" יכולים ליפול טרף לפיתוי של הליכה עיוורת אחר מנהיג/ה או מטרה. עליית המדיה החברתית רק הקלה על מציאת אנשים בעלי דעות דומות ויצירת דרך חשיבה אחת בה דעות שונות אינן מתקבלות בברכה. זה מקטב את החברה ומקדם את האמונה ש"הצד שלנו צודק", מה שמפריע לחשיבה ביקורתית ובחינה של נקודות מבט מנוגדות.

לצערנו, בעלי הכוח משתמשים לעתים קרובות במנטליות העדר כדי לתמרן ולשלוט באחרים. הם מציגים את עצמם כקול ההיגיון והסמכות ומשכנעים את ההמונים ללכת בעקבותיהם. הם משתמשים בטקטיקות כדי לעורר חשיבה עדרית. כן, גם אלה "מהצד שלכם". הם עשויים להשתמש בפחד או בשיטות מיוחדות כדי להשפיע על הדעות והפעולות של העוקבים שלהם.

אי הטלת ספק באמונות ובמעשים של עמיתים ומנהיגים גורם לנו להיות שותפים לשמירה על קו מחשבה אחיד דבר שמעכב חשיבה עצמאית ומשחק לידיהם של אחרים. האמונה שהמחשבות שלנו "צודקות" אינה פוטרת אותנו מחשיבה עדרית וחיוני להכיר בכך ולהפעיל שיקול דעת עצמאי כדי להימנע מהתנהגות מסוכנת.

אחת הדרכים להכיר בכך שאנו נמצאים בחשיבה עדרית היא כאשר אנו מתחילים להתאים את עצמנו לדעות ולהתנהגויות של הקבוצה, מבלי לנתח אותן באופן ביקורתי או להטיל בהן ספק. כתוצאה מכך, ניתן להתעלם או לדחות דעות סותרות והחלטות חשובות עשויות להתקבל מבלי לשקול את כל האפשרויות. כן, זה קורה בכל תחום, מפוליטיקה ודת ועד החלטות על עבודה, קניות וסגנון חיים.

"אי הטלת ספק באמונות ובמעשים של עמיתים ומנהיגים גורם לנו להיות שותפים לשמירה על קו מחשבה אחיד דבר שמעכב חשיבה עצמאית ומשחק לידיהם של אחרים".

לצאת לחופשי

במציאות, כולנו נופלים למנטליות העדר בשלב מסוים בחיינו. אנחנו צריכים אומץ להסתכל על זה בעיניים ולהסכים לעצמנו להשתחרר. השחרור מאפשר לנו לחשוב בעצמנו, לקבל החלטות על סמך הערכים והאמונות שלנו, לא להיות מושפעים על ידי לחץ חברתי וליצור את הדרך הנכונה לנו בכל שלבי החיים.

כדי לצאת מחשיבת העדר, עלינו לחפש באופן פעיל נקודות מבט מגוונות של אנשים המחזיקים בדעות שונות על ידי קריאה, צפייה והקשבה למגוון מקורות, לא רק לאלה המאששים את האמונות שלנו. הדבר יעזור לנו גם בפיתוח מיומנות הטלת ספק בהנחות והערכה ביקורתית של מידע. הדבר החשוב ביותר הוא לאתגר את עצמנו ואחרים, לעמוד מול לחצים חברתיים, לשאול שאלות ולחשוב בצורה ביקורתית במיוחד כלפי קבוצות השייכות שלנו. הדבר דורש אומץ ונכונות לעמוד לבד במידת הצורך אבל התגמול של ללכת בדרכנו ולהקשיב לקול הפנימי הם השחרור האמיתי.

המשמעות של לצאת לחופשי מ"להיות כמו כולם" ולהתחיל לשאול שאלות היא להסכים להיות מי שאנחנו ולחיות חיים אותנטיים באמת. לכל דבר יש מחיר, את זה אנחנו יודעים, אבל שום מחיר אינו גבוה מדי לשלם עבור הזכות להיות הבעלים של המחשבות, הרגשות והפעולות שלנו. אני שילמתי ואשלם את המחיר בשמחה בכל פעם מחדש. תנסו את זה בבית.

אל תתפשרו, תדייקו,

יונה.