כמה זה עולה לנו? #4

יוקר המחיה כידוע תופס את הכותרות ואת הכיס שלנו. אין ספק שהמחירים עלו אבל נשאלת השאלה למה אנחנו מוכנים לשלם? אני הפסקתי וקוראת גם לכם לעשות את זה. לא, לא רק את המחיר הכספי, אלא גם ובעיקר - את המחיר הנפשי. בשני המקרים - אם כבר החלטנו לשלם? זה חייב להיות שווה את זה.

דין מלפפון כדין בית מלון

לא מזמן ישבתי במסעדה באיזו רשת ידועה בארץ והזמנתי ארוחת בוקר זוגית. רגע לפני ההזמנה התפלאתי, כמו ישראלים רבים, על עליית מחיר ארוחת הבוקר. וואלה? אמרתי לעצמי, בטוח שדרגו את המלפפון והעגבנייה. שאלתי את מנהלת המקום והיא, כמובן, האשימה את הממשלה, את המלפפונים, את המסעדות האחרות ואת ואת ואת, רק לא טענה דבר אחד: העלנו מחירים וזה שווה את זה. איזו טעות.

מודה, בפעם הראשונה בחיי, עצרתי אותה. שאלתי אותה אם היא מצליחה לעשות את ההקשר שבעוד כמה שעות, כשהיא סוגרת את המסעדה שהיא עובדת בה, היא "חוזרת" להיות צרכנית מן המניין. ואם כן, האם, כשהיא תשב במסעדה אחרת, לא יפריע לה עליית מחיר על מוצר שלא באמת שודרג. נו, התשובה שלה כמובן הייתה צפויה: "כן ברור אבל כאן..." כן, ברור, רק אתם "חייבים". מילא בכסף הזה הייתם משדרגים את המשכורות של המלצרים אבל זה כבר לנושא אחר. רציתי להמליץ לה שתדבר עם ההנהלה ואפילו למראית עין אם ישאלו אותם מדוע ככה העלו מחירים – התשובה שלהם תהיה שהם, לעומת אחרים, באמת שווים את הכסף ואולי הוסיפו עוד איזו חוויה משמעותית, מלפפון לסלט או דוגמית גבינה, אבל פחות, הרבה פחות: בכמות, באיכות, בחוויה.

לא, זה לא רק אצל אותה הרשת. לאחרונה אני שמה לב שבחלק מהמסעדות לא רק שהעלו את המחיר אלא גם הפחיתו את הכמות של המנות. כן, גם בזה אשם המלפפון. אוי לאינטליגנציה. אז לא, לפני שמתחילים להגיד לי "אבל הכל עלה ואת לא חייבת, ואת לא יודעת כמה עולה לחתוך מלפפון, להחזיק מסעדה והמים והחשמל" – תעצרו רגע. אין בעיה להעלות מחיר בכל תחום שלא תטעו, אבל אולי טיפה, למראית עין, תראו שאתם שווים את העלייה הזאת? שהחוויה שאנחנו נקבל מהתשלום שאנחנו שמים כאן שווה את זה?

"ולא הולכת לצאת לרחובות אבל כן יכולה להיכנס לכיס שלי והכיס שלי הפסיק להתפשר על איכות, על חוויה, על שירות ובמקרה הזה - על סלט עם 4 דוגמיות של גבינה. כן, זה תלוי רק בנו."

אז נכון, לא יכולה להיכנס לאף אחד לכיס ולא הולכת לצאת לרחובות אבל כן יכולה להיכנס לכיס שלי והכיס שלי הפסיק להתפשר על איכות, על חוויה, על שירות ובמקרה הזה - על סלט עם 4 דוגמיות של גבינה. כן, זה תלוי רק בנו. לא, אני לא מתכוונת רק לארוחות בוקר כמובן אלא לכל תחום בחיים. הכל מתחיל בשאלה עצמית של איכות הדברים עליהם אני מוציאה את הכסף שלי והציפייה לקבל את התמורה הראויה לכך בלי להתנצל. דין מלפפון כדין בית מלון – המלחמה על יוקר המחיה מתחילה בשליפת האשראי או המזומן של כל אחד ואחת מאיתנו.

מה המחיר הנפשי שאנחנו משלמים?

אם כבר יוקר מחיה ומחירים, בואו נדבר על יוקר מחיה הנפשי שאנחנו משלמים.

תראו, לכל דבר כאמור בעולם הפיזי יש מחיר - את זה אנחנו כבר יודעים. אבל מה שאף פעם לא לימדו אותנו זה את רמת המחירים הנפשיים שאנחנו משלמים ביום יום שלנו: איזה מחיר נפשי אנחנו משלמים או מוכנים לשלם בעבור דברים שאנחנו עושים, אנשים שאנחנו מסתובבים איתם, מקומות עבודה שאנחנו נמצאים בהם, שינויים שאנחנו רוצים לעשות אבל לא עושים ועוד.

"מה המחיר הנפשי שאנחנו משלמים אם אנחנו נמצאים עם אנשים שלא טוב לנו איתם או שאנחנו לא שלמים לידם? מה העלות הנפשית שאנחנו משלמים אם אנחנו נמצאים במקום עבודה שאנחנו לא אוהבים או לחילופין שמוציא מאיתנו כל כך הרבה אנרגיות שליליות."

אם אנחנו מקבילים את עולם הכסף החיצוני לעולם הפנימי שלנו הרי שאנחנו מקבלים תמחור פנימי לכל דבר שאנחנו עושים והאמת? שזה יקר פי אלף מהעולם הכספי ועל זה אין כותרות. תחשבו על זה, מה המחיר הנפשי שאנחנו משלמים אם אנחנו לא מגשימים את החיים שאנחנו רוצים? מה המחיר במזומן נפשי שאנחנו נמצאים עם אנשים שלא טוב לנו איתם או שאנחנו לא שלמים לידם? מה העלות הנפשית שאנחנו משלמים אם אנחנו נמצאים במקום עבודה שאנחנו לא אוהבים או לחילופין שמוציא מאיתנו כל כך הרבה אנרגיות שליליות שאנחנו מגיעים הבייתה סחוטים? מה המחיר שאנחנו משלמים אם אנחנו עושים הלכה למעשה דברים שפוגעים ברמת החיים שאנחנו רוצים לחיות באמת? מה המחיר של הפחדים שאנחנו מחזיקים שמונעים מאיתנו להגשים את עצמנו ועוד. אם כבר פחדים, שווה לשאול איזה מחיר עולה לנו יותר: לרצות לעשות שינוי בחיים אבל הפחד משתק אותנו או שאין לנו כוח לצאת לדרך וכך אנחנו נשארים באותו המקום או לחילופין המחיר של להתמודד עם הפחד או האתגר ולעשות שינוי מרתיע ככל שיהיה אבל להשתחרר מהמקום ההוא שכל כך סגר לנו את הנפש ותסכל אותנו בכל פעם מחדש?

יוקר המחיה הנפשי זה אחד הדברים שאנחנו לא נוגעים בו כי לימדו אותנו להתעסק במלפפון, בטייטל בעבודה או לחילופין להיכנס למרוץ עכברים, להתפשר על איכות החיים - העיקר "שיהיה בסדר". בכל פעם מחדש אנחנו צריכים לקחת אחריות ולשאול קודם את עצמנו: האם המחיר שאנחנו משלמים שווה את המצב הנוכחי – כלומר, את התשלום הנפשי שאנחנו משלמים? במידה וזה שווה את זה - תשלמו את המחיר על כך המשתמע מכך. אך במידה ולא, שווה לשאול שאלה אחת נוספת: אם אני ממילא משלם או משלמת מחיר נפשי גבוה, אז למה שלא אפרוץ את הגבולות ואשלם מחיר גבוה ככל שיהיה על מנת שזה יהיה באמת שווה את זה?